<h1>תלמיד הרשב"א — קידושין</h1>
<h2>דף ה.</h2>
והא דאמרינן [קידושין ז' ע"א] קדושה פי' קדושת הגוף ואינה קרבה. וא"ת מאי טעמא אינה קרבה, אי משום דבהקדש ראשון חציו לא (חצי) [חזי] להקרבה. וי"ל דכיון דחציה הוא דבר שהנשמה תלויה [בו] ודאי יש לו כח להיות נגרר אחריה החצי האחר, מה שאין כן גבי רגל שאינו ראוי להיות נגרר אחריו כל הבהמה כיון שאין הנשמה תלויה בו, ולפיכך אין לו כח לדחות הבהמה אחריה. וכי אמרינן ברגלה של זו עולה דקדוש אותו אבר, [קדוש] קדושת הגוף כדאמרינן תמכר לצרכי הקדש ודמי(א)[ה] לחולין חוץ מדמי רגל שבה, ה"מ דאמר עולה בפי', אבל אם הקדישה סתם כי הכא דהקדיש חציה, קדושת דמים קרינן ליה.
[קידושין ז' ע"א] וחזר ולקחה. פי' והשתא דהויא כולה שלו ליכא למימר פשטה קדושה בכולה, לפי שבשעה שהקדיש חציו הראשון לא היה כולה שלו, ואמטול הכי אצטריך ליה למימר והקדישה, וכשהקדיש חציו הראשון ע"כ לקדושת דמים הוא, דחציו אינו ראוי להקרבה, וכשלקחה וחזר והקדישה היה בדעתו להקדישה כולה קדושת הגוף. ולא איירי במי שדעתו להקדישה קדושת דמים, דבההיא לא אמרינן קדושה קדושת הגוף ותעשה תמורה, דלא דמי להקדיש תם זכר לדמיו דקדוש קדושת הגוף, דהתם כיון שראוי לקדשי מזבח חייל עליה קדושת מזבח, אבל האי אינו ראוי לקדשי מזבח לא בהקדש ראשון שהחצי האחר אינו שלו ולא בהקדש אחרון שכבר נדחה, וכדאיתא במס' ערכין פ"ק דאמרי' התם אבל מקדיש דבר שהנשמה תלויה בו דברי הכל פשטה קדושה בכולה, ודוקא בקדושת הגוף אבל בקדושת דמים לא, ומקשי' והא מר הוא דאמר הקדיש זכר לדמיו קדוש קדושת הגוף, לא קשיא הא דאקדיש כולה הא דאקדיש חד אבר.
<h2>דף כה.</h2>
[קידושין ס"א ע"א] פחות מכאן נמדדין עמה. כאילו הוא קרקע שוה. אבל יותר על כן אין נמדדין עמה אלא נפדין בשוויהן. ופריך ונקדשו באנפי נפשייהו וליפרוקינהו באפי נפשייהו לחשבון בית זרע חומר שעורים. וא"ת מאי נפקא לן מינה אי פריק להו באפי נפשייהו או פודה אותן עם השדה, כיון שפודה אותן לחשבון בית זרע חומר שעורים. י"ל דנפקא מינה למקום מדרון, שאם הוא חריץ משופע שזורעים מקום מדרונא, אי (פסיק) [פריק] להו באפי נפשייהו יהיב טובא, ואי פריק להו עם השדה לא חשבי' ההוא מדרון, אלא אותו חריץ יהיה נמדד במשך השדה בשוה.
<h2>דף כז.</h2>
[קידושין ב' ע"א] ובשוה דינר. ואיכא למידק שוה דינר מנ"ל דהאשה מתקדשת בו, דהתינח כסף אלא שוה כסף מנ"ל. ואי אמרת מדאשכחן גבי עבד עברי דרבייה (הכא) [קרא] דכתיב ישיב גאולתו, ודרשי' מיניה דאתא לרבויי שוה כסף, ולגבי נזיקי' נמי, דמנזיקי' גמרי' שוה כסף ככסף וה"ה גבי קדושין. לא היא, דבשלמא גבי נזיקי' אי לאו קרא ה"א דניזק אחר שקבל את נזקו אינו רוצה לקבל שום תשלומין אלא מכסף, מחמת שנזקו מסור אל לבו, ומ"ה איצטריך קרא לאשמועינן שמכריחין אותו בב"ד שיהא שוה כסף ככסף לגבי נזיקין כדאיתא בב"ק פ' החובל, וה"ה גבי (קדושין) [עבד], אבל גבי קדושין מנ"ל לרבויי שוה כסף ככסף. ויש לתרץ כיון דקדושין בדעתא דאיתתא תליא מילתא, כל היכא דאיהי מתרצת בקדושין שוה כסף דינו ככסף, ולהכי לא אצטריך לרבויי.
